כאב בגיל הזיקנה

זקנה מוגדרת כטווח הגילים התוחם את השלב האחרון במחזור החיים של האדם הממוצע. בכל חברה הגדרת הזקנה תלויה בתוחלת החיים, אך על פי רוב, אדם ייחשב לזקן רק אם מקובל בחברה כי לאנשים בגילו יהיו כבר נכדים או נינים. זקנים סובלים מאותם כאבים שסובלת ממנו שאר האוכלוסייה. באופן כללי ובזקנים במיוחד הכאב יכול להיות קשור לירידה ביכולות התפקודיות. מצד שני, זקנים רבים מתפקדים היטב למרות כאב כרוני. המידה שבה הכאב מפריע לתפקוד קשורה במידה רבה למטען הפסיכו-סוציאלי של אותו אדם. ולא לגילו הביולוגי. הגיל עצמו אינו התוויה לטיפול. רוב האוכלוסייה הפונה היום לטיפול בכאב הינה מבוגרת ומייצגת את הזדקנות האוכלוסייה. המוטו בטיפול תרופתי נוגד כאב הוא "משנה זהירות" : להתחיל במינונים נמוכים, לעלות במינונים בהדרגה אך עם זאת לתת טיפול יעיל!

• • תחלואה נוספת
  • חשש מאינטגרציה בין תרופתית
  • מצב רוח
  • מיעוט פעילות גופנית
  • שבריריות
• 75% מבני 65 ומעלה סובלים משתיים או יותר מחלות כרוניות. אדם מבוגר לוקח בממוצע כ 9 תרופות או יותר ליום, מה שמגדיל את הסיכון שלו לתגובות שליליות עקב אינטראקציות בין תרופתיות. זקנים נמצאים בסיכון גבוה יותר לתופעות לוואי מתרופות עקב שינויים פיזיולוגיים טבעיים בגוף שמגיעים עם הגיל."תסמונת השבריריות" מאפיינת אנשים מבוגרים עם ירידה במספר מדדים פיזיולוגים, המצביעה על צמצום העתודות (רזרבות) במערכות הגוף השונות. האבחנה נעשית ע"י רופא גריאטר. הקשיש הופך פגיע יותר ובעל אמצעים מוגבלים להתמודד עם קשיים שמעבר לשגרת היום-יום הפשוטה. מרכיב מרכזי של השבריריות הינו דלדול מסת השריר – סרקופניה. מסת השריר תלויה ברמת הפעילות הגופנית, הצריכה התזונתית והגיל. חוסר תנועתיות מגבירה את הסרקופניה ומובילה לעלייה בסיכון לתשישות ולדלדול העצם, תלונות על חולשה ועייפות, קושי בביצוע מאמצים, חוסר יכולת להתמודד עם שינויי טמפרטורה.