כאב עצבי מוגדר ככאב שנובע כתוצאה מפגיעה או מחלה של מערכת העצבים התחושתית המרכזית או הפריפרית. האבחנה הינה באמצעות בדיקות אבחנתיות (הדמיה, EMG וכו') או קלינית כאשר אובחנה וידועה מחלה/פגיעה של מערכת העצבים (שבץ מוחי, מיאלופתיה).
התחושות המתלוות לכאב עצבי הינן: נימולים, עקצוצים, שריפה, רדימות ושאר תחושות קבועות. הכאב מעיר משינה וקשה לייחס אותו למנח או פעולה מסוימת. הכאב הינו ספונטני.
שכיחות המחלה הינה גבוהה ולרוב מטופלים הסובלים מכאב כרוני אינם נהנים מהקלה משמעותית בכאבים. כ-60% מהמטופלים מדווחים כי לא תמיד הטיפול התרופתי יעיל, כמחצית מהמטופלים כלל אינם נוטלים טיפול תרופתי, בין היתר עקב תופעות לוואי.
ישנן המלצות ברורות ובעלות תשתית ראייתית חזקה לשימוש במס' תרופות כמו פרגבלין, גבפנטין, מעכבי ספיגה של סרוטונין/נוראדרנלין ונוגדי דכאון טריציקלים.
כאשר הכאב הכרוני עמיד לטיפולים התרופתיים, ניתן לשקול פעולות נוספות מומלצות לטיפול בכאב עצבי – טיפולים פיזיקליים, טיפולים פסיכולוגים, קוצב שדרתי, ניתוחים, גירוי מוחי, הזרקות לחסימת עצבים והזרקות אפידורליות.
אחת הסיבות לקושי בהתאמת הטיפול וחקר הכאב העצבי, נובע מהמנעד הרחב של הסיבות השונות בבסיס הכאב העצבי הוא מגיע בד"כ כתוצאה מ: פגיעות מוח, חבלות וטראומות, מחלות ניווניות של חוט השדרה ועצבים פריפריים כתוצאה מסכרת או טיפולים כימותרפים, לחץ עצבי ,שלבקת חוגרת ועוד סיבות רבות.
הטיפול בכאב עצבי כרוני, הינו מאתגר ומנוהל טוב יותר במסגרת רב צוותית (מולטידיספלינרית) הכוללת טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים ושיקום פיזיקלי. כאב הינו חוויה סובייקטיבית, חשוב לתת תוקף לכאב של המטופל, לטפל בקשיים פסיכו-סוציאליים המתלווים לכאב הכרוני ולקבוע יעדי טיפול מציאותיים.
חשוב מאוד לתפור את הטיפול המתאים לכל מטופל באופן אישי על מנת להגיע לתוצאות המבטיחות ביותר והטובות ביותר.
